ביום שני פרשת לך לך ג' מרחשוון שנת ה' אלפים תשע"ד, נתקיים בנו מאמר חכמינו ז"ל בגמרא (יומא כ:) כי בשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף, קולה הולך מסוף העולם ועד סופו. העולם היהודי והתורני נזדעזע מסוף העולם ועד סופו, וינועו אמות הסיפים מקול פטירתו וסילוקו לחיי העולם הבא של האי גברא רבא, פאר הדור והדרו, פוסק הדור, מנהיג ישראל בחסד עליון לרבבות אלפי אחינו בני עדות המזרח, בארץ ישראל ובכל העולם כולו, הגאון האדיר רבי עובדיה יוסף זצוק"ל.
"ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה". רחובות ירושלים נתמלאו עד אפס מקום, במקהלות רבבות בית ישראל מכל החוגים, כדי לחלוק כבוד אחרון, ללוות למנוחת עולמים ענק רוח ומנהיג בישראל. קולות הבכי של המספידים, התמזגו יחד עם קולות הבכי של המלווים, והדהדו בחלל האויר של ירושלים. בלב מלא צער, רכוני ראש, המומים ומזועזעים, רצוצים ושבורים, ליוו את מיטתו של גדול הדור, ממאנים להיפרד מרבם הנערץ שעזב אותם לחיי העולם הבא.
"לך לך מארצך וממולדתך
ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"
פטירתו והליכתו לחיי העולם הבא, של גאון הדור, הודו והדרו, רבי עובדיה זצ"ל, נסתבבו מן השמים בפרשת לך לך, שהפסוק הראשון שבה הוא (בראשית יב-א): "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". ודרשו על כך בזוהר חדש במדרש הנעלם (פרשה זו דף כד טור א), שיש כאן רמז ברור, על השליחות ששולח הקב"ה את נשמתו של הצדיק בעולם הזה להתלבש בגוף, והנשמה נקראת אבר"ם שהוא אותיות א"ב ר"ם, כלומר שהיא בבחינת א"ב לגוף ללמדו דרכי ה', והיא גם ר"ם ונשא מן הגוף החומרי:
"אמר רבי יעקב בר אידי, כל נשמותן של צדיקים נגזרו מתחת כסא הכבוד לנהג את הגוף כאב המנהיג את הבן, כי בלתי הנשמה לא יוכל הגוף להתנהג, ולא לדעת ולעשות רצון בוראו, דהא אמר רבי אבהו הנשמה היא מורה ומלמדה לאדם ומחנכתו בכל דרך ישר. ובשעה ששולח הקב"ה אותה ממקום הקודש מברך אותה בשבע ברכות, הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל אברם, זו היא הנשמה שהיא א"ב ללמד את הגוף, ור"ם עליו שממקום רם ונשא באה. ומה אומר לה, לך לך מארצך וממולדתך, מדירתך, וממקומך, ומהנאתך. ומבית אביך, אמר רבי יעקב זו היא אספקלריא המאירה. אל הארץ אשר אראך, כלומר לגוף פלוני, לגוף קדוש, לגוף ישר".
והנה השבוע בפטירתו לחיי העולם הבא של גאון עולם רבי עובדיה, למדנו פירוש נוסף בפסוק זה, כי כמו שהקב"ה אומר לנשמת הצדיק ברדתה בעולם הזה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", כך ביציאתה מן הגוף וחזירתה לעולם העליון אומר הקב"ה לצדיק: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – אל הארץ העליונה בגן עדן של מעלה, להשתעשע בתורה עם נשמות הצדיקים הנהנים מזיו השכינה.
אך הצדיק שכל חייו השפיע תורה ועבודה לרבבות תלמידים, מפחד להשאיר את צאן מרעיתו בעולם הזה בלי רועה, לכן מוסיף לו הקב"ה הבטחה ברורה: "ואעשך לגוי גדול", מורשת התורה שהנחלת בעולם הזה לא תיפסק, כי גם אחרי פטירתך יוסיפו הדורות הבאים ללכת בדרכי התורה שהנחלת להם, "ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה", שגם אחרי פטירתך יהיו שפתותיך דובבות בקבר, בזכות רבבות תלמידיך שיעסקו בתורה ובפסקי הלכה שהשארת להם.
