חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

מאמר חיזוק מיוחד בעקבות האסון הנורא במירון

כל בית ישראל, מכל קצווי תבל, אנשים נשים וטף, נמצאים בימים קשים אלה באבל גדול, נדהמים ומזועזעים, רצוצים ושבורים, על השבר הגדול באסון הנורא שפקד אותנו, בהריגתם הנוראה של מ"ה קדושים וטהורים, ביניהם צעירי צאן קדשים שלא טעמו טעם חטא, שבאו יחד עם אלפים ורבבות להר מירון באמונה פשוטה, כדי להשתטח ביום ל"ג בעומר על הציון הקדוש של התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי.

הם באו להתפלל באותו מקום קדוש שאלפי רבבות ישראל בכל הדורות זכו להיוושע בו בדבר ישועה ורחמים, בזרע של קיימא, ברפואה שלימה, בפרנסה ברווח ועוד כל מיני ישועות, מפאת אמונתם הגדולה בהבטחת רשב"י במסכת סוכה דף מ"ה: "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין".

והנה במקום הפטור מ'ן ה'דין נהרגו מ"ה קדושים וטהורים, באופן איום ונורא על ידי שכשלו ונרמסו איש בעקב אחיו. במקום שיחזרו לביתם לכבוד שבת קודש לקיים מצות עונג שבת, חזרה נשמתם הטהורה בסערה השמימה, ועל כך אנו בוכים אוי געוואלד (איכה ה-א): "זכור ה' מ"ה היה לנו".

הזעקות הגדולות שהשמיעו הקדושים בשעה שיצאה נשמתם בקדושה ובטהרה, זעקות שבר של "שמע ישראל" שבקעו כל שערי שמים, "ותעל שוועתם אל האלקים", ילוו את כל אלו שהיו שם, וגם את כל אלו שלא היו שם, כל ימי חייהם. בחללו של עולם מהדהדת הזעקה הגדולה של המקונן האלקי ירמיה הנביא בעת החורבן (ירמיה ח-כג): "מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי".

אבות ואימהות יושבים שבעה על מות צאצאיהם הצעירים, מורידים נחלי דמעות על אבדתם הגדולה, שלא יזכו ללוות את בנם בבת עינם, אל החופה, לראות ולרוות נחת איך הם בונים בית נאמן בישראל. בנים ובנות יושבים שבעה על מות אביהם, שלא יזכו לשמוע ממנו דברי חינוך וחיזוק, ולא ישבו עמו עוד בשבתות וימים טובים.

אמת מה נהדר המראה לראות איך כל בית ישראל, מכל העולם, מכל קצווי היהדות, חסידים, ליטאים, בני עדות המזרח, מתאחדים כאיש אחד בלב אחד, לקיים הציווי האלקי של משה רבינו כשנשרפו נדב ואביהוא (ויקרא י-ו): "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'". הלואי שהיינו זוכים לאחדות זו במלוא הודה ותפארתה גם בזמנים של שמחה והרחבה.

מה מאד מתאים לבכות את מ"ה הקדושים, בקינה האחרונה לתשעה באב שהיא קינה מספר מ"ה, והנה שני בתים מתוך הקינה:

"אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ [קונני ירושלים והערים שסביבותיה], כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ [כאשה המתייסרת בחבלי לידתה], וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק [כנערה המתאבלת ולבושה שק], עַל [מותו של] בַּעַל נְעוּרֶיהָ… עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל [שעלו להשתטח ולהתפלל על ציון הקדוש של רשב"י], מַנְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ [שהנעימו בשיר זמירתם בשבחו של בר יוחאי], וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ, כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ".‏

השלימו כאן את ההקדשה